"אופיר קותיאל הידוע גם כקותי וקותימן (נולד ב-1982) הוא מוזיקאי ומפיק ישראלי שיוצר מוזיקת רגאיי-Fאנק-אפרוביט-פסיכדלית-אלקטרונית.

קותיאל נולד בירושלים וגדל בזכרון יעקב לזוג פרופסורים לביולוגיה וגאוגרפיה. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל 6, ובתופים וגיטרה בגיל 14.

ב-2009 הוציא קותימן את הפרויקט "ThruYOU" בו הוא דגם קטעים מעשרות סרטונים מוזיקליים חובבנים ביוטיוב, והפך אותם לשבעה סרטונים מוזיקליים חדשים שהעלה לאתר יוטיוב, הפרויקט הופץ בצורה ויראלית באינטרנט, והגיע ללמעלה ממיליון צפיות תוך פחות משבוע.

בסוף השנה בחר הטיים מגזין בפרויקט כאחד מ-"50 הממצאות של השנה" . הפרויקט משך תשומת לב רבה לא רק בשל התוכן המוזיקלי, אלא בשל פריצת הדרך בתחום של שימוש בעקרונות תוכן חופשי ביצירה והפצה של אומנות.

וזה מה שאומר קותימן רגע לפני הצפייה בקליפ (ואני רק מצטט מיוטיוב):

me and my good friend karolina walking around the streets of Tel Aviv with a guitar and a pocket camera – this is what came out of it

איזה באסה שריטה הלכה.

השיר הזה הוא בן 30 שנה בערך, אני גדלתי על הכבש השישה עשר, ומעניין אותי אם הבן שלי גם יאהב את השירים שלהם או ששירים עם פסנתר ישמעו לו נורא טיפשיים ונורא איטיים ?

אני מבטיח לבדוק את הנושא ולעדכן.

מילים: יהונתן גפן
לחן: יוני רכטר
מתוך "עוד להיט"

הסרט "מדיום רייר" בבימויו של בזי גטה, מתאר את סיפורו של אסף, קונפורמיסט בן 30 העובד בחברה גדולה כרואה חשבון. בעקבות אירוע אלים שאסף היה עד לו בדרכו מהעבודה לביתו, עולמו ונפשו מתערערים. אסף קונה אקדח, מסתגר מהעולם בביתו ומתחיל במסע נפשי לתוך נשמתו האפלה.

לאחר בניית אתר אינטרנט לסרט, מהר מאוד הבנו שהכח האמיתי נמצא בפייסבוק, וכדי להגיע לצופים חדשים, ולהעביר למעריצים ולמתעניינים הודעות לגבי מועדי הקרנות, יש צורך בבניית עמוד אוהדים לסרט בפייסבוק.

עמוד האוהדים מכיל כל מה שצריך לעניין גולשים חדשים אודות הסרט, בעמוד ניתן לראות את הטריילר הרשמי של הסרט (תמונה 1), ותחתיו (לאחר הצפייה) ניתן לעשות לייק ולנהל דיון אודות הסרט.

ניתן לקרוא אודות הסרט בעברית ובאנגלית (תמונה 2) בעמוד הסינופסיס, ובעמוד קטעי וידאו (תמונה 3) ניתן לצפות בקטעי וידאו מתוך צילומי הסרט ומתוך מסע היחצנות שלו.

בעמוד התמונות ניתן לראות תמונות מצילומי הסרט והפקתו, ובעמוד הפסטיבלים ניתן להתעדכן במועדי ההקרנות הקרובים ולראות באילו פסטיבלים השתתף הסרט עד כה.

לצפייה בעמוד הפייסבוק של הסרט לחצו כאן

לצפייה באתר האינטרנט של הסרט לחצו כאן

לפני כשלושה חודשיים, הקמתי במסגרת עבודתי עמוד פייסבוק לאתר קמש.

כמו כל עמוד חדש המעוניין לצבור אוהדים במהירות וביעילות, צוות אתר קמש העלה רעיון לתחרות מקורית שמעולם לא היתה בישראל – במסגרת התחרות העלו אוהדי קבוצת הפייסבוק (לאחר שהם עשו לייק והצטרפו לקבוצה כמובן) תמונות וקטעי וידאו של רכביהם, והזוכה המאושר, שנבחר על ידי ועדה, זכה לשיפוץ ושדרוג רכבו.

אני בניתי את סביבת העבודה בעמוד הפייסבוק של קמש ולמרות שהעיצוב לא שלי אלא של מחלקת הגרפיקה, התיכנון, האיפיון והבנייה בפועל של העמודים נעשו על ידי ולכן אני מרשה לעצמי להציג אותם כאן.

בעמוד הפייסבוק של קמש בניתי עמודים סטטים כמו עמוד המציג את פרטי התחרות (תמונה 1), או עמוד המציג את חברת הילוך שישי, ובמקביל עמוד וידאו של חברי ועדת השיפוט (תמונה 2), לחיצה על כל תמונת שופט בתחתית העמוד הפעילה אוטומטית במרכז העמוד קליפ וידאו בו הציג השופט את עצמו ואת המנטרה שלו (תמונה 3).

בנוסף, בניתי עמוד סטטי המציג את הקטגוריות השונות הקיימות באתר קמש, לחיצה על כל קטגוריה הובילה לעמוד המתאים באתר עצמו (תמונה 4).

מעבר ללשונית, בעמוד הראשי ( ב- WALL) ישנם כפתורים מעוצבים המובילים לעמוד התקנון ולעמודים נוספים שלא מופיעים עקב הגבלה בכמות הלשוניות הפתוחות שניתן להציג.

מכיוון שהתחרות מסתיימת בימים אלו, ואני מניח שלאחר סיום התחרות החברה תמחוק את העמודים הנ"ל, ניתן לראות מצד ימין את צילומי המסך.

לצפייה בעמוד הפייסבוק של קמש לחצו כאן

כשעזבתי את הבית לפני כמה שנים, זיהיתי הזדמנות ולקחתי איתי את כל התקליטים שהצטברו אצלנו בבית במשך השנים, בדיעבד זו היתה החלטה נכונה כי עם השנים, כל מה שלא לקחתי איתי מצא את דרכו לחירייה, ואני בטוח שגם התקליטים היו מגיעים לשם אם לא הייתי לוקח אותם.

עם השנים, ניצלתי הזדמנויות זהות בבתים של אחרים (בדרך כלל אצל חברים ממוצא פולני שאוהבים לזרוק) והעשרתי את האוסף שלי, וכשגרתי בתל אביב, הייתי קונה מידי פעם בחנויות כמו האוזן השלישית (סניף שיינקין) או חור בשחור (ליד דיזינגוף סנטר) תקליטים יד שנייה (או יד רביעית, אי אפשר לדעת), אבל היום החנויות הללו נסגרו ואני גם בקושי מגיע לעיר.

אני לא מתפלצן ואומר שהסאונד של התקליטים זה משהו אחר, זה באמת משהו אחר אבל תכלס, אם בא לי לשמוע שיר, הרבה יותר נוח בלחיצת כפתור להפעיל את ה MP3, מאשר להוציא את התקליט, לנקות אותו, לנקות את המחט (שתמיד תלוי עליה סיב אבק), ולקלוע בדיוק לשיר שרציתי לשמוע, או לשמוע את כל הצד עד שמגיעים לשיר הספציפי.

אבל יש בכ"ז משהו בתקליטים, כי זה משהו אחר, זה חתיכת פלסטיק עם פסים שבמגע עם מחט משמיע מוזיקה – זה קסם שהדור של היום לא יכול להבין אותו – השבוע התארחו בביתי ילדי מחזור 1990 והלאה (בני משפחה), הסתכלו בתמיהה על אוסף התקליטים שלי ופשוט לא האמינו לי שהפלסטיק הזה משמיע מוזיקה – לרגע אחד הרגשתי זקן אבל אחרי שהפעלתי להם תקליט לדוגמא (הכבש השישה עשר), הם כל כך התלהבו ששמענו את כל צד א' – אחר כך זה עבר לשלב הנגיעות בתקליט (והרי ברור שאסור לגעת בתקליט כי זה משאיר טביעות אצבעות ושומן!) ולשלב השאלות המכשילות (איך עוברים בין השירים? למה צריך להפוך צד? למה צריך לנקות את התקליט? ) והחלטתי לסיים את הדיון, ולהשאיר את הנושא כמסתורי.

אני כבר לא בעסקי התקליטים, הם עדיין אצלי מוצגים לתפארת בסלון (כי אין מקום אחר), והפטיפון מונח ליד המכשירים המולטי-טאסקינג האחרים בבידורית, והוא אפילו מחובר למערכת (אבל לא לחשמל), אבל אני כבר לא רוכש, והאמת היא שבקושי שומע (סתם כי לא יוצא לי לשבת בסלון בלי שהטלוויזיה פתוחה), אבל אני לא מוותר עליהם, ואם יש לכם במקרה אוסף תקליטים שבא לכם להיפטר ממנו (כי זה תופס מקום ואתם גם ככה לא שומעים) – אז תגידו לי, אני בא לאסוף.

ובלי קשר, נתקלתי השבוע באתר יצירתי במיוחד- Sleeveface , של אנשים יצירתיים שמצאו עוד דרך מקורית להנציח את התקליטים, הנה כמה תמונות שאהבתי מהאתר אבל אם גם אתם בקטע (היצירתי או התקליטי), אתם חייבים להיכנס ולראות את שאר היצירות:

עם דיסקים אי אפשר לעשות את זה!

באמת שניסיתי אבל בסוף נשברתי.

לפני לא הרבה שנים עלה לאוויר אתר פייסבוק והיום הוא כל כך מרושת במיליוני אתרים ברשת ומיליוני גולשים רשומים אליו וגולשים בו מידי יום, שכבר אי אפשר להתעלם.

מתוקף מקצועי בימים אלה כפרילאנס של בניית עמודי FAN בפייסבוק, אני אציג פה עמודים שונים, עמודים שאני בניתי ועמודים של אחרים, מהארץ ומהעולם.

אני לא מתכוון למכור את עצמי או ללכלך על אחרים, אלא רק להראות דוגמאות ורעיונות שאהבתי, ומידי פעם ואם תבקשו, אשתף אתכם בדוגמאות קוד FBML כדי שגם אתם תוכלו להעשיר את עמוד ה FAN שלכם או להתחיל לבנות אחד כזה (וכמובן שאתם מוזמנים לפנות אליי עם הצעות עבודה ).

לכל אחד יש אירועים שקרו לו בילדותו והוא זוכר אותם לעד, אני זוכר את שלושת הסרטים הראשונים שראיתי בקולנוע, אני זוכר בדיוק עם מי הלכתי, באיזה בית קולנוע, מי ישב לידי ומה אכלנו אחרי הסרט (בד"כ גלידה או קרפ שוקולד).

השבוע שידרו בפעם האלף ב- YES HD את הסרט "חזרה לעתיד 2" ואני נזכרתי שישבנו בקולנוע, אי שם לפני 21 שנה, וראינו את העתיד – ראינו שכל המכוניות בעתיד יעופו והכבישים המהירים יהיו בשמיים, ראינו נעליים שקושרות את השרוכים לבד, חולצה שמתאימה את עצמה לגוף, סקייטבורד מעופף, מיקרו שהופך ב-10 שניות פיצה בגודל של עוגיית עבאדי לפיצה חמה גדולה ועסיסית ובכללי ראינו איך אוטוטו, עוד 20-25 שנה, החיים שלנו יהיו יפים.

עברו 20-25 שנה ומה יש לנו היום?

• אוטוסדרדת מכוניות מעופפות לא נראה לי שנראה בקרוב, אפילו רכבת תחתית עוד לא הצליחו להרים פה, את כביש 6 עדיין בונים ובכלל למי יש כסף למכונית מעופפת? בקושי אני מצליח לשלם טסט וביטוח על המכונית הנוכחית שלי, והיא כבר בת 13.

• חולצה שמתאימה את עצמה לגוף – מעניין אבל חברות האופנה לא יעודדו את הפיתוח, עדיף להם להמשיך לייצר חולצות שמתאימות לך בול בחנות ואחרי שלוש כביסות אי אפשר ללבוש אותן יותר וצריך לקנות חולצה חדשה.

• מיקרו מהיר – לא יודע למה אבל הרעיון הזה, מגניב ככל שיהיה, די מפחיד, אם פיצה קטנה הפכה לגדולה, מי יותר אילו קרני אינפרא-אלפא-גמא הופעלו עליה ותוך כמה זמן נקבל ממנה סרטן?
• נעליים שקושרות את השרוכים אוטומטית – סתם מיותר
• סקייטבורד מעופף – מי נוסע בסקייטבורד בימינו? כשכל ילד בן 13 דוהר לידך בכביש החוף על אופניים חשמליות או סקוטר חשמלי, אז להפעיל את הרגליים כדי להתקדם? באוויר או לא באוויר זה פשוט לא ילך

בקיצור, חבל שבסרט הם לא נסעו לעתיד של שנת 2095, וככה לפחות לא נהיה פה כדי לגלות ששום דבר לא קרה.

2750 פריימים, 14 ימי צילום ו-2 מכנסי ליוויס:

במפה ניתן לראות את הדרך שהם עברו ובלחיצה על כל ציון דרך ניתן לראות תמונות סטילס וקטעי וידאו שצולמו במהלך הצילומים:


הקליקו כאן לצפייה במפה גדולה יותר

הוא מספר לי על חקירות שמתבצעות ממש בימים אלה, על מרדפים של שוטרים אחרי גנבים, על בלשים שפיצחו חקירות מסובכות, על תאונות דרכים שמתרחשות בכל הארץ, על אנשים נעדרים שנמצאו וכאלה שעדיין נעדרים וכמובן על תפיסות סמים, והוא אפילו תמיד מפרט מה תפסו וכמה כדי שנבין למה יש עכשיו בצורת בארץ.

בניגוד למה שאנשים חושבים על שוטרים, שהם חברים רק של שוטרים אחרים, החבר השוטר שלי הוא חבר של כולם, אפשר לשאול אותו כל שאלה בעולם והוא תמיד עונה, גם לאלו ששואלים אותו שאלות מעליבות או מקללים את המשטרה.

אני לא מכיר אותו בשמו הפרטי, אבל החבר השוטר שלי, שידוע גם כפרופיל משטרת ישראל – הדף הרשמי בפייסבוק, הוא הדבר הכי מעניין שקרה לי בשבועיים האחרונים.

אני לא יודע מי בדיוק עומד מאחורי היוזמה הזאת, אבל משטרת ישראל שיחקה אותה בענק! בין תופעת הלייק שהתחילה להימאס לקבוצות הפייסבוק שנפתחות כל בוקר כמו חיקויים לשיר המקפלות, משטרת ישראל מעדכנת סטטוסים כל כך מעניינים, שרק בזכותם אני נכנס לפייסבוק מידי יום.

גם אתם יכולים להיות חברים של משטרת ישראל, הם מקבלים כל אחד, גם בעלי עבר פלילי, קרבת דם למשפחת פשע ומורידי תוכנות פרוצות (עובדה – אני התקבלתי).

הנאה מובטחת

נ.ב.

התמונה הראשית היא של סטאלין – לא מצאתי תמונת שוטר מספיק טובה, הם לא מצטלמים טוב.